<h1>העיטור אות ח' חלוקת קרקעות</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אתמר שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר וקימא לן כרב דאמר האחין שחלקו יורשין הוו. ומסתברא דוקא חלקו קרקעות דכי הדדי נינהו אבל אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים לא כדגרסינן בבבא קמא (ט'.) שני אחין שחלקו אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ואסיקנא באיכא דאמרי אדרבא לאידך גיסא דאמר ליה להכי שקלי כספים דאי מגנבי לא משתלמנא מינך ולהכי שקלת ארעא וכו' וקיימא לן כאיכא דאמרי. ורבינו אלפס כתב מדקימא לן כרב דאמר בטלה מחלוקת הלכך אי שקל חד מניהו ארעא וחד כספים ובא בעל חוב ונטל את הקרקע דינא הוא דשקיל פלגא בכספים ולא מצי למימר ליה להכי שקלת ארעא דאי מטרפא מינך לא (משתלמנא מינך) [משתלמא לך מנאי מידי].
<h2>דף יא:</h2>
גרסינן בפרק קמא דבבא קמא האחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל בניהן ועל בנותיהן אין שמין ופירש רבינו אלפס שקנו מנכסי אביהן אחר מיתת אביהן קודם חלוקה. ירושלמי (קידושין פ"א ה"ד) כלי רגל וכלי שבת שמין. איכא דאמרי הוא הדין לגרושה דכלי רגל וכלי שבת שמין (עי' כתובות נ"ד.) ואיכא מאן דאמר כיון דאיהו קא מפיק לה אין שמין כלל דאקנויי קא מקני לה להו. ומסתברא דשמין. ופעמים שאפילו מה שעליהן אין שמין משכחת לה בגדל אחי.
